מה המשמעות של משלי 10:13-14, בשפתי בעל הבינה מצויה חכמה: אֶלָּא מֶבֶט לְגַבֵּי שֶׁלֹּא בָּקִיל בָּהּ. חכמים כורכים ידע: אֲבָל פֶּה שֶׁל הַסַּפֵּל קָרוֹב לְהַחֲרָדָה. לאן הפה שלך יוביל אותך?
פי החכמים
להיות בעל ידע ולדבר חוכמה
בשפתיו של בעל-הבינה מצויה חכמה: אֶלָּא מֶבֶט לְגַבֵּי שֶׁלֹּא בָּקִיל בָּהּ. חכמים כורכים ידע: אֲבָל פֶּה שֶׁל הַסַּפֵּל קָרוֹב לְהַחֲרָדָה (פתגמים 10:13-14)
החכמים הם אלה המאמינים בדבר אלוהים, להיכנע למילה, ללמד ולתקן על ידי המילה, ולעשות מה שדבר אלוהים ציווה לעשות. הם יבנו עליהם את חייהם הסלע; אלוהים; המילה החיה.
כי הם מאמינים במילה, לחדש את דעתם עם המילה, ולהיות עושי דבר, ילכו בחכמה ובדעת אלוהים. החכמה והידע טמונים בלבם.
כשחכמים מדברים, המילים שהם מדברים יוצאות מהלב שלהם. בשל העובדה, שהדבר שוכן בלב החכמים, גם הם ידברו דברי דעת וחכמה. הם ידברו מילים לאחר מכן רצון האל, במקום רצונם ורצון העולם. מילים של שלום, אֶמֶת, ויצאו חיים מפיהם
פי צדיק מדבר חכמה, ולשונו מדברת על משפט. תורת אלוהיו בלבו; אף אחד ממדרגותיו לא יחליק (מִזמוֹר 37:30-31)
פיו של השוטה מדבר חורבן
אבל הטיפשים הם אלה, שאינם מאמינים באלוהים ודוחים את דבר אלוהים. הם עשויים לשמוע את דבר אלוהים, אבל הם אינם עושי המילה. מוחותיהם נשארים גשמיים ומתיישרים עם ה מוחו של העולם. הם בעלי החוכמה והידע של העולם והולכים לפי הידע הזה.
אבל התנ"ך אומר שהחכמה והידע של העולם הם טיפשות בעיני אלוהים.
חכמת העולם ודעת העולם שוכנים בלב השוטים. בגלל זה, הם מדברים דברי הרס, במקום חיים ו שלום.
בסופו של דבר הטיפשים ישפטו על פי דבריהם ויוזרקו בחושך החיצוני.
לשונך ממצה רעות; כמו סכין גילוח חד, פועלים במרמה. אתה אוהב את הרע יותר מהטוב; ושקר במקום לדבר צדקה. סלע. אתה אוהב את כל המילים הטורפות, הוי לשון רמאות. אלוהים ישמיד אותך לעד, הוא ייקח אותך, ותוציא אותך ממקום מגוריך, ושרשך מארץ החיים (מִזמוֹר 52:2-5)
ישוע בא להציל את העולם
ישוע בא להציל את העולם. הוא לקח על עצמו את כל החטאים והעוונות של העולם. כל מי שמאמין בו ומקבל אותו כמושיע ואדון, חוזר בתשובה על חטאיו, הופך יצירה חדשה ולהיכנס פנימה מצוותיו, יישמר.
הם נגאלו בדמו של ישוע ולא יצטרכו להיענש על חטאיהם. כי ישוע לקח את העונש, שהיה מיועד לחוטאים. לכן המאמינים במשיח, שנולדים בו מחדש, לא ייענש. כִּי הם כבר לא חוטאים. דמו של ישוע טיהר אותם והפך אותם לקדושים וצדיקים.
אבל האדם, השופט ודוחה את ישוע (המילה), בסופו של דבר ישפטו וידחו על ידי המילה; אלוהים.
אבל בצדק ישפוט את העני, ותוכחה בצדק על עניו הארץ:
וַיִּכָּה אֶת הָאָרֶץ בְּמֹט פִּיו, וברוח שפתיו יהרוג את הרשעים (ישעיהו 11:4 )
מי שדוחה אותי, ואינו מקבל את דברי, יש אחד ששפוט אותו: המילה שדיברתי, ההוא ישפוט אותו באחרית היום (ג'ון 12:48 )
'היה מלח הארץ’
