חוכמה בוכה בלי; היא מוציאה את קולה ברחובות: חוכמה זעקה במקום הראשי של הקונקורס, בפתחי השערים: בעיר היא מכריחה את דבריה, פִּתגָם, עַד מָתַי, אתם פשוטים, האם תאהב פשטות? והבוזנים מתענגים על סוררותיהם, ושוטים שונאים ידע (פתגמים 1:20-22)
החכמה זועקת, אבל מי יקשיב?
החוכמה בוכה, אבל מי יקשיב? אילו אוזניים מוכנות להקשיב ולקבל חוכמה? החוכמה בוכה לאלה, שחיים בלי אלוהים ואל תלך אחרי מצוותיו. אלה הסימפלס, הזלזול, והטיפשים. הפשוטים הם אלה, שאוהבים פשטות. הם לא רוצים לקבל חוכמה אמיתית. לא, הם בזים בחוכמת האל, ולא רוצה שיהיה קשר לזה. הם רק רוצים ליהנות מההנאות של החיים, לְהִתְבַּדֵר וליהנות מהדברים, שיש לעולם להציע.
הזלזונים הולכים בדרך שלהם
הזלזונים הולכים בדרך שלהם, ולהענג על עצמם. לכן, הם לא יכולים להפסיק לצליל. השוטים שונאים את אלוהים והם שונאים את הידע שלו ואת חוכמתו. לדבריהם, חוכמת האל היא טיפשות. הם שייכים לעולם ויש להם את מוח העולם. לכן, הם הולכים בידע ובחוכמת העולם, שהוא טיפשות לאלוהים.
כולם חיים את חייהם שלהם, ולעשות מה שהם רוצים לעשות. הם בשרניים וחיים אחרי הבשר; הטבע החוטא. עיניהם מסונוורות, והאוזניים שלהם חירשות, מוחם מלא בשקרים ובהונאות של העולם הזה.
החוכמה בוכה, אבל אף אחד לא מוכן להקשיב לו. אין אף אחד, מי מוכן לחזור בתשובה ולציית לו.
'היה מלח הארץ’
