כשאנשים נולדים מחדש, הם מקבלים כישרון מאלוהים. השאלה היא, מה עושות היצירות החדשות עם הכישרונות שלהן? כי לא כולם, שהפך לבריאה חדשה משתמש בכשרונו של אלוהים. נוצרים רבים הולכים בחיים האלה עם כישרון חבוי קבור באדמה. אבל מה ישוע אמר על הכישרון החבוי ועל הפרס והיעד הסופי של אלה, שלא עשה דבר בכשרונו של אלוהים?
מה אומר התנ"ך על משל הכישרונות?
אצל מתיו 25:14-30, קראנו על משל הכשרונות. במשל הכשרונות, ישוע פרסם את מלכות השמים לעם הגשמי, שלא היו רוחניים.
זה הכל על דבר אחד במשל הזה, כְּלוֹמַר, מה עשו עבדי האדון בכשרונות, אשר קבלו מאדונם?
במשל הכשרונות, אדם נסע לארץ רחוקה. לפני שהתחיל במסעו, קרא לעבדיו ומסר להם את סחורתו.
האיש נתן לכל אדם לפי יכולתו. המשרת הראשון קיבל חמישה כישרונות, המשרת השני קיבל שני כשרונות והמשרת השלישי קיבל כשרון אחד.
מה עשו המשרתים בכשרונותיהם?
הלך המשרת הראשון וסחר בחמשת הכשרונות ועשה עוד חמישה כשרונות.
הלך גם המשרת השני וסחר בשני הכשרונות וזכו בשני כשרונות נוספים.
עם זאת, המשרת השלישי לא עשה דבר עם הכישרון האחד. כנסיות הבשר האלה לא מצייתות לדבר ולא הולכות אחרי הרוח בסמכותו הרוחנית של ישוע המשיח ובכוחה של רוח הקודש, חפר באדמה והחביא את כספו של אדוניו.
חשבון האדון עם עבדיו
אחרי הרבה זמן, חזר אדון המשרתים ההם וחשבו עמם.
המשרת הראשון, שקיבל חמישה כישרונות, הלך אל אדוניו והביא מלבד חמשת הכשרונות, אשר קיבל מאדוניו, חמישה כישרונות נוספים. האדון היה מרוצה מעבדו הטוב והנאמן. כי הוא היה נאמן בכמה דברים, האדון ישווה אותו לשליט על הרבה דברים. המשרת יכול היה להיכנס לשמחת אדוניו.
המשרת השני, שקיבל שני כישרונות, הלך לאדונו והביא שני כשרונות נוספים. גם ה' היה מרוצה מהעבד הטוב והנאמן הזה. הוא היה נאמן בכמה דברים, האדון ישווה אותו לשליט על הרבה דברים.
אבל אז הגיע המשרת האחרון, שקיבל כישרון אחד. המשרת הזה חשב שהוא מכיר את אדונו. לכן הוא פחד והסתיר את הכישרון, אשר קיבל מאדוניו, באדמה.
המשרת, שהחביא את הכישרון באדמה חשב שהוא מכיר את אדונו
כאשר ניגש המשרת לאדונו, הוא אמר לו, שהוא ידע שהוא אדם קשה, כי הוא קוצר במקום שלא זרע ולקט במקום שלא קש. בגלל הידע הזה, הוא פחד והלך והחביא את כישרונו בארץ. ועכשיו הוא החזיר לו את הכישרון.
אבל האדון לא הגיב כמשרת, שהכיר אותו כל כך טוב, צָפוּי.
במקום להיות מרוצה, כעס אדוניו וקרא לו עבד רשע ועצלן.
אם באמת היה מכיר את אדונו ויודע את כל הדברים האלה עליו, מדוע לא הכניס את כספו למחליפים והיה מחזיר את הכסף לאדונו בריבית?
ציווה האדון לקחת ממנו את הכשרון ולתת אותו לעבד בעל עשרת הכשרונות.
אמר האדון, כי לכל מי שיש לו ינתן ויהיה לו שפע: אֲבָל מֵאֵין שֶׁלֹּא יִקַּח אֲפִלּוּ אֲשֶׁר לוֹ.
שני המשרתים הטובים והנאמנים יכלו להיכנס לשמחת אדונם. עם זאת, המשרת הרשע והעצלן, שלא היה משתלם לאדונו, לא יכול היה להיכנס. כנסיות הבשר האלה לא מצייתות לדבר ולא הולכות אחרי הרוח בסמכותו הרוחנית של ישוע המשיח ובכוחה של רוח הקודש, הוא הושלך אל החושך החיצוני, שבו יהיה בכי וחריקת שיניים
ישוע מסר את רכושו לכנסייתו
ישוע מסר את רכושו לכנסייתו; תלמידיו (משרתים, עבדים). כל אחד, שהפך לבריאה חדשה קיבל את רוח הקודש ואת מתנות הרוח לפי יכולתו של כל אחד. אבל מה עושה הכנסייה עם מה שהם קיבלו?
כי ממש כמו במשל הטאלנטים, כאשר ישוע חוזר, הוא יחשב עם עבדיו, מה הם עשו עם רכושו.
בלי אנשים ומשאבים, אתה לא יכול לבצע משימה
כשיש לך משימה, אתה צריך אנשים ומשאבים כדי לבצע את המשימה. מפתח פרויקט יכול לקבל הרבה רעיונות טובים ולהציג עיצובים נפלאים, אבל אם האנשים והמשאבים חסרים, אז הם חסרי תועלת.
אלוהים יכול לעשות הכל! עם זאת, אלוהים מינה את האנשים עלי אדמות לשלוט (יחד איתו) על פני כדור הארץ.
אדם נכשל במשימתו. כי הוא לא ציית אלוהים, הוא איבד את שלטונו לשטן והאדם בא לחיות תחת סמכות השטן והמוות. אבל אלוהים נתן את בנו ישוע המשיח כדי לשקם (לְרַפֵּא) מה נשבר ומה האדם איבד.
לישוע היה החזיר את המיקום של האדם, ו פייס את האדם עם אלוהים, והחזיר את השלטון לאלה, שבאמצעות אמונה והתחדשות במשיח הפכו לבריאה חדשה (הרומאים 5).
לאחר שישוע השלים את עבודתו עלי אדמות ולפני שהוא עלה לשמים וישב על יד ימין של האב על כסא הרחמים של מלכותו, ישוע נתן מצווה למשרתיו להיות עדיו עלי אדמות (אה. מתיו 28:18-20, סִימָן 16:15-20, לוק 24:46-49, ג'ון 20:21-23, קולוסים 3:1, עברים 12:2).
משימה זו נועדה לא רק לתלמידיו אז אלא גם לתלמידיו כיום. זה חל על כל המאמינים, המאמינים בישוע המשיח ומוצדקים בו, והחליט ללכת בעקבות האדון והאדון שלהם.
אלוהים לא רק נתן ישועה והצדקה, אלא גם רוח הקודש שלו
כי בחסד נושעתם, דרך אמונה, וזה לא ממך–של אלוהים המתנה, לא של יצירות, שאף אחד לא יתגאה; כי ממנו אנו מלאכה, נברא במשיח ישוע למעשים טובים, אשר עשה אלוהים לפני הכנה, שנלך בהם (אפסים 2:8-10)
אבל התלמידים לא יכלו ללכת ולמלא את המשימה של האדון ישוע לפני שהתלבשו בכוחו של אלוהים.
כאשר הם קיבלו את מתנת רוח הקודש הם יכלו ללכת ולמלא את המשימה שישוע נתן להם.
למרות שהעמלה הייתה זהה לכולם, היה להם תפקיד ומקום שונה בגוף המשיח עלי אדמות.
יחד הם יצרו את הגוף והיו מחוברים בדם של ישוע והרוח ומילאו את המשימה של אדונם בכוח ובעזרת רוח הקודש, אשר קבלו מאת ה' וישבו בהם (אה. הרומאים 12, 1 קורינתים 12, אפסים 3:7; 4:1-16, 1 פיטר 4:10-11)
אף אחד מהם לא הסתיר את הכישרון, שהם קיבלו מהאב. כולם היו עדים של ישוע והלכו בכוחה של רוח הקודש, להטיף לישוע המשיח, בן האלוהים, ועבודתו על הצלב ותחייתו מן המתים.
התנגדות של אנשים, את הביקורת, האשמות השווא, את האיומים, האנשים שעזבו אותם, המצבים המסוכנים, הרדיפה(s) של בני ארצם וחבריהם מאמינים וגויים, המעצרים, את העינויים, והוצאה להורג של הקדושים, לא עצר אותם להעיד על ישוע המשיח, מי הוא הדרך, האמת, והחיים.
האהבה למשיח דחפה את משרתיו להיות עדיו עלי אדמות ולהתמיד
אהבתם למשיח הייתה כה גדולה וחזקה, שסבלו הכל. הם סבלו למען שמו של ישוע המשיח, בלי להתבכיין ולהתלונן, בלי להתפשר, ובלי מתכחשים לישו.
אהבתם לאלוהים הייתה הכוח המניע שלהם. כל מה שיריביהם אמרו ועשו, ולא משנה באיזה מצב הם היו, שום דבר לא יכול היה להפריד ביניהם מאהבת המשיח.
ומכיוון שהם היו כל כך נועזים ואף אחד ושום דבר בטבע לא יכלו לעצור אותם ולמנוע מהם להטיף את הבשורה של ישוע המשיח ואת עבודת הגאולה שלו, רַבִּים נשמות ניצלו, נרפא, והתפייס עם אלוהים.
הם נתנו את עצמם לגמרי והלכו עם הכישרון, הם קיבלו מאלוהים.
איש לא פחד ואיש לא הסתיר את הכישרון באדמה וחיכה בסבלנות בביתו עד שובו של אדונם.
לא, תלמידיו האמיתיים של ישוע היו נועזים, נֶאֱמָן, ומשרתים חרוצים. הם עשו את רצון אדונם והביאו את הרווח עבור אדונם.
כמה נוצרים הסתירו את הכישרון, אשר ה' נתן להם?
אני אלפא ואומגה, ההתחלה והסוף. אני אתן לצומא ממעיין מי החיים בחינם. המנצח ירש את כל הדברים; ואני אהיה לו לאל, והוא יהיה לבני. אבל החוששים, ולא מאמין, והמתועב, ורוצחים, וזונות, ומכשפים, ופועלים אלילים, וכל השקרנים, יהיה חלקם באגם הבוער באש וגופרית: שהוא המוות השני (הִתגַלוּת 21:6-8)
למרבה הצער, לא כל הנוצרים הם משרתים חרוצים ונאמנים, שעושים את רצון אדונם. נוצרים רבים אינם עושים דבר עם מה שהם קיבלו מאדונם, אבל הכישרון שלהם חבוי באדמה.
נוצרים רבים שותקים וסותמים את הפה ולא עושים כלום עם הכישרון, שהם קיבלו מאלוהים, מתוך פחד אלוהים, פחד לאנשים, ו/או פחד לשטן.
למרות שהם מאמינים באלוהים והולכים לכנסייה, הם חיים את חייהם ומתמקדים בדברי העולם. הם לא עושים דבר מלבד לחכות באופן פסיבי עד ישוע חוזר.
הם מצפים לקבל את הפרס שלהם, אלא על מה ובמה יתוגמלו? מה הם עשו למען אדונם עם הכישרון, שהם קיבלו ממנו?
'היה מלח הארץ’
