כפי שקיבלתם את המשיח ישוע האדון, אז תלכו בו: מושרש ונבנה בו, ומבוסס באמונה, כפי שלימדו אותך, שופע בה הודיה (קולוסים 2:6-7)
פול ראה ברוח, סדר הקדושים בקולוס ויציבות אמונתם במשיח והוראת הקדושים, כפי שהם קיבלו את ישוע המשיח כמושיעם ואדון, ללכת במשיח, מושרש ונבנה בו ומתבסס באמונה כפי שלימדו, שופע הודיה.
הבריאה החדשה מהלכת במשיח, מושרש ונבנה בו ומבוסס באמונה
ובדיוק כמו הקדושים בקולוסה, כֹּל אֶחָד, המאמין בישוע המשיח וקיבל אותו כמושיע ואדון, ולמד את ישוע המשיח, צריך לדחות בנוגע לאורח החיים הקודם איש זקן, מי מושחת לפי תאוות המרמה ו לבש את הגבר החדש.
אם הפכת ליצירה חדשה במשיח, אתה כל הזמן לחדש את דעתך עם המילה, כדי שדעתך תתיישר עם המילה ותדע את רצון אלוהים.
כי איך אתה יכול ללכת באמונה ברצון האל אם אתה לא יודע את דברו ואת רצונו?
על ידי חידוש דעתך עם המילה ועל ידי הכנעת עצמך אל המילה, לציית למילה, ו עושה את המילה בחייך, אתה תהיה מושרש ונבנה בו ותהיה מבוסס באמונה.
ובזמן שאתה הולך איתן באמונה בציות לישוע המשיח ועושה מה שהדבר אומר לך לעשות, תרבה בו בהודיה.
הבריאה החדשה מהלכת במשיח, שופע הודיה
לא משנה מה יהיו הנסיבות, תמיד תהיו אסירי תודה ושפעו בהודיה, כי זה כוחם של בני אלוהים (גם זכרים וגם נקבות), שהולכים אחרי הרוח ולא אחרי הבשר.
ממלמל, מתבכיין, והתלוננות היא חלק מהטבע של הזקן; היצירה הישנה (חוֹטֵא), ואינו שייך לחייו של האדם החדש; הבריאה החדשה (קָדוֹשׁ).
לאחר שאלוהים הציל את עמו מעבדות במצרים והוביל את עמו לארץ המובטחת, קראנו כמה פעמים, שבמהלך הזמן במדבר העם של אלוהים מלמל, ילל, והתלונן, למרות ההוראות והניסים של אלוהים.
לעם הייתה ציפייה אחרת מאלוהיו ומשום שאלוהים לא עמד בדרישותיו, רבים מאנשיו התאכזבו, לא מרוצה, ולא אסירי תודה והתחיל למלמל, להתבכיין ולהתלונן (קרא גם: ‘הציפייה של אנשים‘).
הם זכרו את תקופתם במצרים ורצו לחזור למצרים.
הם מעדיפים לחזור למצרים ולחיות בעבדות תחת דיכוי פרעה מאשר להישאר עם אלוהים ולחיות בחופש במדבר.
אבל אלוהים שנא את כל המלמול והיבבות של עמו. קראנו לאן הובילו כל המלמול והיבבות.
כי למרות שכולם היו שייכים לעם של אלוהים, אלוהים לא היה מרוצה מרובם, וְהוֹפְלוּ בַּמִּדְבָּר.
תן לזה להיות דוגמה עבורנו, כדי שלא נתאוה לדברים רעים ולא נהיה מסופקים וחסרי תודה, אבל תמיד תהיה אסיר תודה (אה. מספרים 14:26-35; 17, 1 קורינתים 10:1-13).
גם אם החיים לא יתנהלו כמתוכנן ויקרה משהו שישנה את העתיד שלך, הישאר תמיד אסיר תודה לאדון בכל מצב ואל תתלונן, מתבכיין ומלמל (קרא גם: ‘הכרת התודה של בני אלוהים‘).
כולם יכולים למלמל, להתבכיין ולהתלונן, אין בזה שום דבר מיוחד. אבל אלה, שהפכו ליצירה חדשה; בן אלוהים ומושרשים במשיח ומבוססים באמונה מבדילים את עצמם על ידי הודיה וכבוד תמיד לאלוהים האב וישוע המשיח בפיהם, הִתְנַהֲגוּת, ויחס בכל מצב, כדי שיעלו את ה' בחייהם.
'היה מלח הארץ’
